בעמותת "אהבה שאני" אנו מאמינים כי תיווך נכון ופתוח מייצר ביטחון, מפחית חרדות ומגייס את הסביבה לתמיכה מעצימה.
אחד האתגרים הרגשיים המורכבים ביותר לאחר האבחנה הוא הניווט בתקשורת מול הילדים, המשפחה המורחבת והסביבה הקרובה. בעמותת "אהבה שאני" אנו מאמינים כי תיווך נכון ופתוח מייצר ביטחון, מפחית חרדות ומגייס את הסביבה לתמיכה מעצימה.
ילדים בגיל הרך (עד גיל 6): משתמשים במילים פשוטות: "אמא/אבא חולים במחלה שדורשת מהרופאים לתת תרופה חזקה, ולכן לפעמים נהיה עייפים". חשוב להבהיר שהמחלה אינה מדבקת וששום דבר שהילד עשה לא גרם לה.
ילדים בגילאי בית ספר (6–12): ניתן לתת שם למחלה ולשתף בתופעות הלוואי הצפויות (כמו נשירת שיער או עייפות). מומלץ לשמור על שגרת חיים ככל הניתן (לימודים, חוגים, חברים).
מתבגרים (13 ומעלה): מומלץ לשתף בפרטים מעמיקים יותר, לאפשר להם לשאול שאלות קשות ולבטא כעס או עצב, מבלי להעמיס עליהם תפקידי הורות או אחריות יתר.
מינוי "דובר/ת משפחתי": כדי למנוע הצפה של שיחות טלפון והודעות, מומלץ למנות בן משפחה או חבר קרוב שיעדכן את כולם באופן מרוכז (למשל בקבוצת וואטסאפ ייעודית).
הגדרת גבולות באהבה: מותר להגיד לסביבה: "אנחנו מעריכים מאוד את הדאגה, אך כרגע אנחנו זקוקים לשקט ולא יכולים לארח או לשוחח בטלפון".