והדרך נראית כאילו קצרה הייתה כתבה: ללי גרציה 14.12.2016

כאילו המכאוב לא חילחל לזיכרון,
כאילו היציאה מהגוף טבעית היא,
כאילו לא איבדתי את עצמי,
כאילו לא מצאתי את עצמי,
כאילו הפחד לא שיתק את הלב,
כאילו הלב מחבק את הפחד,
כאילו המוות לא ביקר,
כאילו לא גירשתיו בנחישות והתמדה,
כאילו שלגרד את עצמי מהמיטה זה סרט,
כאילו שאין לי כוחות בכלל,
כאילו שיש לי כוחות על חלל,
כאילו לא שרה בקולי קולות כשמשקה את הגינה.
כאילו גלי החום לא הטריפו אותי,
כאילו לא הייתה תזכורת יומיומית שאני חולה,
כאילו לא הייתה תזכורת יומיומית שאני בריאה,
כאילו שלא חקרתי את כל עולם האונקולוגיה,
כאילו לא צללתי לעולם לא מוכר, שפה, חוקים שלא היכרתי,
כאילו לא היו לילות בלי שינה ונחמה,
כאילו לא הייתה רשימת הדברים הטובים בסרטן,
כאילו לא היו בקרי שמש וציורי מנדלות,
כאילו לא היו ימי שתילת זרעים שצמחו וגדלו,
כאילו הזמן הוא רק זמן,
כאילו מה היה פה בכלל?
כאילו נולדתי מחדש,
לא כאילו – נולדתי מחדש! 

תודה.

ללי